החלטה בתיק בש"פ 6214/05

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.5.2005 בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.        על פי האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, העורר קשר עם שלושה אחרים (להלן: "השותפים") לשדוד את המתלונן, תוך פיתויו להגיע למקום מבודד, שם יארבו לו וישדדוהו. ביום 4.4.2005 יצר העורר קשר דרך האינטרנט עם המתלונן והשניים קבעו להיפגש מאוחר יותר. באותו ערב אסף המתלונן את העורר לרכבו והשניים נסעו למקום מבודד. שם, בהוראת העורר, עצר המתלונן את הרכב והשניים עברו לשבת בחלקו האחורי של הרכב. אז התנפלו על המתלונן השותפים והכו אותו בכל חלקי גופו לרבות באמצעות מוטות ברזל. הארבעה הכניסו את המתלונן לרכב והשכיבוהו על רצפת הרכב, המשיכו להכותו ואיימו עליו כי ישתוק. כך נסעו מהמקום כשאחד השותפים נוהג והשאר משגיחים על המתלונן ומכים אותו. לאחר נסיעה קצרה, העורר ושותפיו הורידו את המתלונן מהרכב ודרשו ממנו כי ימסור להם את כספו. אחד השותפים נטל ממנו 3010 ש"ח ואמר למתלונן כי ישחררו אותו, בתנאי שלא יודיע דבר למשטרה ולא ישוב לאזור. רק לאחר שהמתלונן הבטיח לעשות כן, הועלה המתלונן שוב לרכב והארבעה עזבו את המקום כשברשותם הכסף אותו נטלו מארנקו של המתלונן. כתוצאה ממעשי העורר ושותפיו נגרמו למתלונן חבלות בגבו.

           העורר הואשם בעבירות של חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 245 (ב) לחוק ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק.

           ביום 4.5.2005 דן בית המשפט המחוזי (השופטת א' הלמן) בבקשת המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. באותה עת עמד מול עיני בית המשפט רק המתואר באישום הראשון; כתב האישום טרם תוקן. בית המשפט קבע כי ישנן ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר, תוך שהוא דוחה את טענת בא כוח העורר כי הודעת העורר, המהווה ראיה לכאורה, נגבתה בדרכים השוללות את קבילותה. עוד נקבע כי מתקיימת מסוכנות, אשר נלמדת מאופי העבירות. עם זאת, קבע בית המשפט כי נוכח גילו של המשיב (כבן 22 שנים), חלקו בפרשה ועברו הלא מכביד, יש מקום לבחון שחרורו חלופת מעצר:

"יש בחומר הראיות די בכדי לקשור את המשיב [העורר בפני - מ"נ] לתכנון המעשים, ולביצועם במובן זה שהוא זה שקשר קשר עם אחרים לשדוד את המתלונן, הוביל את המתלונן למקום מבודד שיאפשר לבצע בו את העבירות, ודאג להשאיר את דלת הרכב פתוחה כדי לאפשר לאחרים להכנס לתוכו. ראיות אלה מבוססות על גרסת המתלונן ובפרט על הודאת המשיב. ב"כ המשיב טען כי ההודעה נגבתה מהמשיב לאחר שהופעלה עליו אלימות קשה, ובזמן שבחדר נכחו 4 חוקרים... לא בכל מקרה של ספק  בדבר קבילות הראיה יימנע בית המשפט מלהסתמך עליה בשלב הדיון במעצר, "הכל לפי טיב הספק ולפי שיעורו" (ב"ש 82/83 מדינת ישראל נ' רחל עליה  פ"ד לז(2), 738). רק באם ברור על פני הדברים, כי ראיה כלשהיא איננה קבילה ימנע בית המשפט מלסמוך עליה לצורך קביעת הראיות העומדות כנגד הנאשם... במקרה הנדון לא ניתן להניח על פניו כי הודאת הנאשם הושגה בדרכים השוללות את קבילותה, ואין גם ממש בטענת הסנגור כי היא עומדת בניגוד לממצאים אחרים בחקירה, באופן המטיל ספק רב באמיתותה... בחומר החקירה ישנן די ראיות לכאורה לכך שהמשיב נטל חלק בביצוען של העבירות נשוא כתב האישום, במידה המאפשרת מעצרו... העבירות נשוא כתב האישום בוצעו תוך שימוש בנשק קר (אלות ברזל), כך עולה מהודעת המתלונן. אופיין של העבירות, חטיפה לשם סחיטה ושוד בנסיבות מחמירות, מלמדת על המסוכנות של מי שמעורב בהן. למרות האמור, נוכח גילו של המשיב, חלקו בפרשה ועברו הלא מכביד, אני סבורה כי יש מקום לשקול שחרורו לחלופה הולמת, אשר תפיג את החשש למסוכנותו, תוך הרחקתו ממקום מגוריו ומן המעורבים הפוטנציאלים האחרים".

           חלופת המעצר שהציע העורר היתה שחרור למעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוח אמו. בית המשפט בחן את החלופה הקונקרטית שהוצעה, דחה אותה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עם זאת נקבע, כי העורר יהא רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר, אם וכאשר יהיה בידיו להציע חלופה ראוייה:

" גם לאחר ששמעתי את הערבה, לא שוכנעתי כי החלופה המוצעת יכולה לענות על תכלית המעצר. ראשית מן הטעם שדווקא במקרה זה לאור האמור לעיל, יש חשיבות שלא להחזיר את המשיב לכפר, בסמוך אליו בוצעה העבירה, בפרט כאשר לא כל המעורבים נתפסו, ושנית נוכח העובדה שקשה לצפות מן האם כי תפקח כראוי על בנה... מכל האמור, אני דוחה את הצעה החלופה הקונקרטית שנבחנה. אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. המשיב רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר, אם וכאשר יהיה בידיו להציע חלופה ראויה, ולכשיעשה כן ייקבע מועד לדיון בה".

           ביום 4.5.2005 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, והציע חלופת מעצר בבית אחותו, המרוחק כ-70 ק"מ מבית הוריו של העורר. ביום 8.5.2005 הגישה המדינה אף היא בקשה לעיון חוזר בהחלטה, לאור התפתחות בחקירה בתיק אחר בפרשה דומה בה מעורב העורר (להלן: הפרשה השניה), המדינה ביקשה להורות כי אין מקום לשחרורו של העורר לחלופת מעצר. הדיון בשתי הבקשות אוחד ונקבע ליום 8.5.2005. בית המשפט דחה את חלופת המעצר החדשה שהציע העורר וקיבל את בקשת המדינה לעיון חוזר בהחלטה. בדיון בפני בית המשפט המחוזי לא חלק בא כוח העורר על קיומן של ראיות לכאורה בפרשה השניה. בית המשפט קבע כי הודאת העורר בביצוע המעשים המיוחסים לו בפרשה השניה מלמדת על מסוכנותו של העורר, וכי בית המשפט רשאי ללמוד על כך אף מחומר שאינו קביל. לבסוף נקבע, כי קיומם של מעשים דומים בפרשה השניה מהווה נסיבה חדשה אשר מוסיפה למסוכנותו של המבקש ומגבירה את החשש להישנות המעשים. על כן הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים:

" מחומר החקירה שהוגש על ידי המשיבה עולה כי המבקש [העורר בפני - מ"נ] הודה בביצוען של עבירות דומות בנסיבות כמעט זהות... לכשנחקר המבקש על המצאות הכרטיס ברשותו, הודה וקשר עצמולמעשה השוד וכן הודה כי עשה שימוש בכרטיס החיוב... טענתו של המבקש בנוגע לקבילות ההודאה כבר הועלתה ביחס להודאה שנגבתה ממנו בחקירת האישומים שעמדו בבסיס בקשת המעצר, והדברים שנאמרו בהחלטתי לעיל יפים ביתר שאת לענייננו, בפרט כאשר ההודאה בעבירה הנוספת מובאת בפני בית המשפט, לא לצורך הוכחת קיומן של ראיות לכאורה, אלא במטרה להוכיח את יתר השיקולים העומדים על הפרק, כגון מידת מסוכנותו של המבקש. להבדיל מקיומן של ראיות לכאורה אותן יש ללמוד מראיות קבילות, הרי בנוגע למידת המסוכנות, החשש להשפעה על העדים או החשש להישנות העבירות, רשאי בית המשפט לסמוך גם על חומר שאינו קביל, ואף חסוי. (ראה בש"פ 142/90 - אלברטו פורטלאונה נ' מדינת ישראל , תק-על  90   (1), 253)... בדברי ה'מתלונן' נמסרו פרטים בנוגע לשיטת הביצוע של העבירות כלפיו ואלו הדומים מאד לעובדות המעשה בבסיס האישום נגד המבקש... מדובר בנסיבה חדשה אשר מוסיפה למסוכנותו של המבקש,ומגבירה את החשש להישנות המעשים,זאת בפרט כאשר תחילתן של העבירות בקשר הנוצר באמצעות המחשב, ופיתויים של הקורבנות בדרך זו להגיע למקומות מבודדים, שם בוצעו העבירות באמצעות אחרים. חשש זה מקבל חיזוק נוסף נוכח העובדה שזהותם של אותם אחרים איננה ידועה, והמבקש מעדיף לחפות על מעשיהם, באופן שמאפשר לו לכאורה לחזור על מעשיו, גם אם ימצא בתנאים של חלופת מעצר. לאור האמור, אני מקבלת את בקשת המשיבה ומורה כי המבקש יוותר במעצר עד תום ההליכים, ללא אפשרות לשחררו לחלופה כלשהי, שכן אין בנמצא חלופה כזו שתאיין את מסוכנותו".

           המדינה תיקנה את כתב האישום כך שיתייחס גם לנטען בפרשה השניה. העבירות הנטענות בפרשה השניה צורפו לכתב האישום המתוקן, שהוגש כנגד העורר ביום 18.5.2005, ואשר מייחס לו עבירה נוספת של שוד בנסיבות מחמירות, לצד עבירות אחרות של סחיטה באיומים, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות והונאה בכרטיס חיוב.

           על ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים הוגש הערר שבפני. העורר אינו חוזר עוד על טענותיו בבית המשפט המחוזי, לפיהן הודאותיו (בשתי הפרשיות) חולצו מפיו בכוח ותוך שימוש באמצעים פסולים. בא כוח העורר מסכים לקיומן של ראיות לכאורה, וממקד את טענותיו בענין המסוכנות ובענין חלופת המעצר: לדבריו יש בחלופת המעצר שהוצעה על ידו בבקשה לעיון חוזר, בנוסף לערבויות כספיות, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. הוא מזכיר, כי העורר הוא צעיר ובעל עבר לא מכביד. על כן הוא מבקש שאורה על שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה, ולחילופין, שאורה על הגשת תסקיר מעצר אשר יבחן את חלופת המעצר הקונקרטית שהוצעה.

דיון

           דין הערר להידחות. העבירות המיוחסות לעורר בפרשה הראשונה הן עבירות חמורות, שבוצעו תוך שימוש בנשק קר ובאלימות, ומלמדות על מסוכנותו של העורר. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה יש בפרשה השניה כדי להעיר על עוצמת המסוכנות הנשקפת מן העורר. העורר הודה במעורבותו בפרשה השניה, שכמעט זהה במאפייניה לפרשה הראשונה. הפרשה השניה מצביעה ביתר שאת על המסוכנות הנשקפת מן העורר, וניתן ללמוד ממנה על שיטה, שבה פועלים העורר ושותפיו כדי לשדוד קורבנות. קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט; שותפיו של העורר עדיין מהלכים חופשי. בנסיבות אלה, אין מקום להורות על חלופת מעצר, לרבות זו שהוצעה על ידי העורר ונדחתה בבית המשפט המחוזי.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ‏‏‏‏‏‏כ"ט סיון, תשס"ה (6.7.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: